מדברים על סוף ארגון המדינות המייצאות נפט אין זה אומר בהכרח שהארגון סגר את שעריו רשמית, אלא שהוא איבד את יכולת פיקוד בפועל בנוגע לשוק, אנו עומדים בפני משחק שחמט שבו הכללים השתנו, וערב הסעודית, יחד עם בנות בריתה, נאלצה לוותר לנוכח מציאות שאי אפשר להכחיש: הטכנולוגיה והצריכה ניצחו במשחק.
התפתחות אירועים זו לא הייתה מקרית, אלא תוצאה של תהליך של שיטוח אנרגיהבמשך עשרות שנים, העולם היה מחולק בין אלו שהיו בעלי האנרגיה לבין אלו ששילמו עליה ביוקר, מה שיצר פער כלכלי אכזרי. עם זאת, הרעיון שהנפט הגולמי ייגמר התברר כמיתוס; מה שבאמת היה קיים היה... ריכוז עתודות בידי מעטים, מחסום שקרס סופית.
המהפכה הטכנולוגית ומיתוס המחסור
האשם העיקרי מאחורי שינוי זה הוא הטכנולוגיה, ובמיוחד הופעת שבירה הידראולית (fracking). טכניקה זו, המשלבת קידוח אופקי עם שבירה הידראולית, הפכה את העולם על פיו בכך שהפכה את גז פצלי ונפט לא קונבנציונלי במקורות אספקה עצומים. פתאום, עברנו מסבל ממחסור בדלק לניהול עודף משאבים.
תופעה זו אינה מוגבלת לנפט בלבד. גז טבעי, פחם ואנרגיות מתחדשות כמו אנרגיית רוח ואנרגיה סולארית הלכו בדרך דומה. במקרים רבים, הבעיה לא הייתה מחסור בגז, אלא דווקא התשתית הייתה חסרה מתאים להעברה ואחסון שלה. כעת, כשהמחסומים הללו נופלים, האנרגיה הופכת לדמוקרטית יותר ונגישה לכולם.
ניתוח היסטורי של כוחה של אופ"ק
כדי להבין היכן אנו נמצאים, עלינו להסתכל אחורה ולראות כיצד קבוצה זו התפתחה מאז 1960. בתחילת דרכה, במהלך שנות ה-60, היא התמקדה בתיאום פעולות נגד חברות הנפט הגדולות. אך בשנות ה-70 היא הגיעה לשיאה. שיא הכוחהיכולת להכתיב את המחירים בעולם כרצונם ולעורר משברים עולמיים.
מאז ואילך, ההיסטוריה הייתה רכבת הרים. שנות השמונים הביאו היחלשות של ההסכם, בעוד ששנות התשעים היו תקופה של רגיעה יחסית. בסוף המאה, הם ניסו להתאושש על ידי קיצוץ הייצור כדי לתמוך במחירים, אך נתקלו ב... גורמים חיצוניים בלתי נשלטים, כגון ספקולציות פיננסיות בשווקי החוזים העתידיים של ניו יורק ולונדון.
- שנות ה-60: שלב הקואורדינציה הבסיסית והנחת היסודות.
- שנות ה-70: התערבות ושליטה מקסימלית במחירים בינלאומיים.
- שנות ה-80: שחיקה של היחידה ואובדן חוזק.
- שנות ה-90: יציבות ואחריה ניסיון לשחזר מניות.
מנצחים ומפסידים בעידן האנרגיה החדש
כאשר אנרגיה מפסיקה להיות פריבילגיה עבור מעטים, המפה הגיאופוליטית מצוירת מחדש לחלוטין. מדינות לייצור נפט מדינות שביססו את כל תקציבן על מחיר הנפט, כמו רוסיה או ונצואלה, ראו כיצד המצב הכלכלי מידרדר במהירות. מצד שני, דפלציה באנרגיה היא יתרון לבנקים מרכזיים, המאפשרת לאירופה ויפן ליישם צעדים מוניטאריים אגרסיביים יותר כדי לעורר את הכלכלות שלהם.
אסור לנו לשכוח שנטישתן של מדינות מפתח, כפי שקרה עם איחוד האמירויות הערביות כדי להגן על האינטרסים הלאומיים שלהן, רק משרתת להחליש את הברית בהובלת ערב הסעודית. זה קורה על רקע מתחים קיצוניים במזרח התיכון, שם השליטה במצרי הורמוז וסכסוכים אזוריים מוסיפים שכבת אי ודאות למצב.
למרות הכל, ישנם מומחים המתעקשים כי ירידת המחירים הזו זמנית. אופ"ק עצמה שמרה על תחזיות אופטימיות, ומרמזת כי לפצלי גז יש גבול ושהביקוש ימשיך לעלות. עם זאת, אם המחיר יעלה שוב באופן מלאכותי, זה פשוט ישיב את התחרותיות של היצרנים הפחות יעילים, ויגרום לירידת מחירים נוספת. אותה מלכודת תלות תמיד.
התרחיש הנוכחי מצביע על כך שפיקוח על מחירי הנפט הפך ללא רלוונטי בהשוואה לנפח ההיצע הקיים. המעבר לעולם עם שפע של משאבי אנרגיה זה מסיר את המחסומים שיצרו עוני ואי-שוויון, והופך את הכלכלה העולמית למערכת גמישה הרבה יותר שבה ערך חבית הנפט האחרונה יטה בהכרח לכיוון האפס.
