הנוסחה הטובה ביותר לחסוך בסוף החודש. כלל 50-30-20

חיסכון בסוף החודש אינו דבר קל. אבל אנחנו לא יכולים לומר שזה גם בלתי אפשרי. למעשה, זה אפשרי ויש כמה נוסחאות שתוכל להשתמש בהן. אחד מהם, הידוע, הוא כלל 50-30-20 שבאמצעותו ניתן לשלוט בהוצאות ולקבוע איזון די מקובל בין הכנסות להוצאות.

אבל לקבל להפיק את המרב מהכלל הזה, יש צורך לדעת זאת ביסודיות כדי להשיג את המטרה. רוצה לדעת יותר? אז תסתכל במדריך הזה שבו אני מסביר הכל על הנוסחה.

מהו כלל 50-30-20 ומדוע הוא עובד

כדי להבין את כלל 50-30-20, הדבר הראשון שאתה צריך לדעת הוא למה הוא מתייחס ובעיקר מה המשמעות של המספרים שבו. ובכן, הנוסחה מורכבת מחלוקת ההכנסה שיש לך בחודש לשלושה חלקים שונים:

• ה-50 המקבילים ל-50% מההוצאות או הצרכים החיוניים שלך. כלומר, אותם צרכים בסיסיים שעליכם לשלם לא משנה מה, כמו שכר הדירה עבור הדירה, המשכנתא על הבית, חשבונות חשמל, אוכל... אני חושב שהבנתם את הרעיון, אבל, באופן כללי, זה חל על כל מה שצריך כדי לחיות ושצריך לשלם עליו. במקרה הזה, בתוך ההוצאות האלה היו לך את הקבועות (שיש כל חודש), ואת המשתנות שאולי נחוצות, אבל זמניות, כמו רכישת בגדים.
• 20 מתאים לחיסכון או תשלומי חוב. אני יודע שכרגע אתה תחשוב שחיסכון זה לא אותו דבר כמו כיסוי חובות. וזה נכון, זה לא. אבל אני אסביר לך את זה. הכסף הזה שנשמר באותו סעיף הוא מה שהיית משתמש בו כדי לשלם חובות שיש לך או שרכשת; עם זאת, גם כדי שבמקרה שלא יהיה צורך בכסף, תוכלו להשאיר אותו שמור כאירועים מה שעלול לקרות בעתיד (משהו שנשבר, למשל, או שצריך לקנות).
• לבסוף, 30 מתייחס ל-30% מההכנסה שהוקצו לאותן הוצאות או רצונות אופציונליים שיש לך. למשל, כדי לתת לכם מושג, הכוונה היא להוצאות כמו יציאה לארוחת ערב עם חברים, יציאה לחדר כושר או קניית גחמה כלשהי שאתם יכולים להרשות לעצמכם או רוצים באותו רגע. המטרה היא שהכסף ישמש למה שעושה אותך מאושר ומה אתה יכול להרשות לעצמך עם הכסף הזה. אם מגיע סוף החודש ולא הוצאתם אותו, הייתי מעביר את מעטפת ה-20 כחיסכון שהשגתם במהלך החודש.

כיצד פועל כלל 50-30-20

כעת, כשברור לך יותר מהו כלל 50-30-20, השלב הבא הוא להבין כיצד עליך ליישם אותו ולגרום לו לעבוד. לשם כך עדיף שתהיה רשימה של ההוצאות שיש לך בחודש וההכנסות שאתה מקבל. אל תשכח שום דבר, לא משנה כמה קטן או זול זה נראה לך כי זה יעזור לך להבין את כל ההוצאות שיש לך ואם הן באמת נחוצות או שאתה יכול להתעלם מהן.

אם לזהות הוצאות שאתה יכול למנוע, לדוגמה, עבור מנויים שאתה לא משתמש, עדיף להיפטר מהם. הם מה שהם בדרך כלל מכנים הוצאות ערפדים.

במקרה של הכנסה, יהיה לך קל יותר כי אלה קל יותר לאתר ולפרט אותם.

ברגע שיש לך את זה, עליך לדעת מהי סך ההכנסה שיש לך ולחלק אותה לשלושה חלקים. 50% מההכנסה עבור הוצאות חיוניות. 30% עבור הוצאות או גחמות חסרות; ו-20% לחיסכון או תשלום חובות.

כעת, עליך לזכור כי:

• עם 50% מההכנסה שלך אתה חייב לכסות הוצאות. במקרה שיש לך עוד, אם זה לא יותר מדי, שום דבר לא יקרה; אבל אם אתה לא מכסה את זה ואתה צריך להשתמש ב-20%, זה אומר שהכלכלה שלך לא ממש טובה וכדאי לשקול מחדש לתקן את זה.
• עם 30% אתה תדאג למה שיכול לגרום לך להרגיש מאושר. אבל אם ההוצאות גבוהות מאוד אתה שוב תהיה בבעיה. אז אנחנו חייבים להבטיח שזה לא יקרה. במקרה שאין לך את הגחמות האלה, אתה יכול לשים את זה במעטפת החיסכון. לחלופין, אם ההוצאות שלך גבוהות יותר, הקצו אותן לשם.

אתה חייב להבין שכלל 50-30-20 זה אינו דבר קבוע. נכון שזה נקרא כך. אבל זה לא אומר שאי אפשר לגוון את המספרים. כלומר, הכלל יכול להיות 60-20-20, או 80-10-10. נכון שהידוע ביותר הוא המקור; עם זאת, בהתאם לעסק או לכלכלה ולאורח החיים, ניתן לשקול הפיכתו לגמיש יותר. לדוגמה, עבור כלכלה של שני אנשים, הכלל יכול להיות כך. אבל גם אפשרות להקים חלקים נוספים לחלוקת ההכנסה.

עכשיו כשאתה מכיר את כלל 50-30-20, מה דעתך להפעיל אותו ולראות אם זה מה שהיית צריך כדי לחסוך כסף?